Bava Batra 110

Kapitel 110

א ודרך הרבים ודרך היחיד ושביל הרבים ושביל היחיד הקבוע בין בימות החמה ובין בימות הגשמים
1 der öffentliche Weg, der Privatweg, der öffentliche Steg und der im Sommer in der Regenzeit benutzte Privatsteg. –
ב טומאה מאי היא דתנן הנכנס לבקעה בימות הגשמים וטומאה בשדה פלונית ואמר הלכתי למקום הלז ואיני יודע אם נכנסתי לאותו מקום ואם לאו ר"א מטהר וחכמים מטמאין
2 Wieso bei der Unreinheit? – Wir haben gelernt: Wenn jemand in der Regenzeit in einem Tale war, auf dessen einem Felde Unreines sich befindet, und sagt, er sei zwar in diesem Tale umhergegangen, wisse aber nicht, ob er auf jener Stelle war oder nicht, so ist er nach R. Elie͑zer rein und nach den Weisen unrein.
ג שהיה ר"א אומר ספק ביאה טהור ספק מגע טומאה טמא
3 R. Elie͑zer sagte nämlich, bei einem Zweifel des Hineingehens sei er rein und bei einem Zweifel der Berührung mit dem Unreinen sei er unrein.
ד אבל לשבת לא
4 Dies gilt aber nicht beim Šabbathgesetze.
ה רבא אמר אפילו לענין שבת דתניא הוציא חצי גרוגרת לרשות הרבים והניחה וחזר והוציא חצי גרוגרת אחרת בהעלם אחד חייב בשני העלמות פטור
5 Raba aber sagt, auch beim Šabbathgesetze. Es wird nämlich gelehrt: Wer [etwas im Quantum] einer halben Dörrfeige auf öffentliches Gebiet hinausgetragen und da niedergelegt hat, dann wiederum [im Quantum] einer halben Dörrfeige hinausgetragen und da niedergelegt hat, ist, wenn bei einem Entfallen schuldig, und wenn bei zweimaligem Entfallen frei.
ו רבי יוסי אומר בהעלם אחד
6 R. Jose sagt, auch bei einem Entfallen sei er,
Vorheriges KapitelNächstes Kapitel